חפש מאמרים
תאריך
כותרת
חיפוש חופשי

שבת תשובה תשע"ז

שבת תשובה תשע

משמעות הבסיסית של המילה "שבת" היא שביתה, הפסקה; הקב"ה פעל בששת ימי המעשה, ומשהגיעה השבת הוא שבת ממלאכתו. אך יש למילה "שבת" עצמה גם צד נוסף, הנמצא במדרשים ובדברי הגות שנאמרו ונכתבו על השבת, והוא – "חזרה". צד זה אינו סותר את המשמעות הראשונה אלא משלים אותה. לפני מעשה בראשית אין הקב"ה, כביכול, מתייחס אל העולם כלל; למעשה כל בריאת העולם היא עשייה שאינה שייכת לסדר הבסיסי שלפני היות העולם, ומבחינה זו השבת היא חזרה למה שהיה קודם הבריאה. אפשר אפוא לומר שהשבת היא היום השביעי שבו משתכלל כל מעשה הבריאה כולו, ובו בזמן היא גם מה שהיה לפני היום הראשון; במילים אחרות: כל שבת היא גם השבת שאחרי הבריאה והשבת שלפני הבריאה.

שני המרכיבים המרכזיים של השבת נמצאים גם בתשובה. מצד אחד הצעד הראשון של התשובה הוא שביתה במובן זה שאדם חדל לעבור עבירות, מתנתק מהן; ומצד שני המילה "תשובה" פירושה גם "חזרה", שיבה אל מה שהיה קודם החטא. כשם שבחיי היומיום קל יותר להפסיק לעשות דבר מאשר להשיב מצבים לקדמותם, כך גם בתשובה הרבה יותר פשוט לעצור רצף של מעשים ולחדול מעשייתם מאשר לחזור אל מצב התמימות שהיה לפני החטא. עם זאת, התפילה והמשאלה המלוות כל מעשה של תשובה הן להגיע, עד כמה שאפשר, לא רק לשינוי מעשה אלא לעקירה מוחלטת של החטאים (לפחות מן הלב, שכן יש מעשים שאי אפשר לעוקרם מן המציאות לאחר שפעלו בה מה שפעלו) וחזרה אל התום שלפני החטא. צד זה של התשובה נרמז במאמר חז"ל (מדרש תהילים צ): "תשובה קדמה לעולם". ומשום כך גלומה בתשובה השאיפה לשוב אל המציאות שלפני היות העולם.

שני הצדדים הללו של השבת והתשובה באים לידי ביטוי באופן מיוחד בשבת שבתוך עשרת ימי תשובה. שבת זו, הקרויה "שבת תשובה", היא הרכבה מיוחדת של מהות התשובה עם עניין השבת לכדי מהות חדשה; שכן מצד אחד זוהי השבת היחידה בשנה שבה עוסקים בתשובה, ומצד שני זהו הזמן היחידי שבו נעשה מעשה התשובה בדרך של שבת.

בשבת אמור אדם לא רק לשבות ממלאכה, אלא גם להפוך את יום השבת ליום של עונג (ראה ישעיהו נח, יג). ואילו התשובה – כחוויה הנולדת מן ההרהורים, הזיכרונות וחיבוטי הלב – בדרך כלל איננה עניין שבעונג. ביום השבת איננו עוסקים בתשובה משום שהתשובה, החרטה והווידוי, עם כל חשיבותם, פוגמים בעונג השבת. התשובה שאנו נקראים לעשות בשבת תשובה היא תשובה שבתית, תשובה שאין בה עיסוק בצדדים הכואבים או העכורים של החטא. במקום זאת אנו עוסקים בשבת תשובה בבניית עצמנו מחדש – לא כדי שנשכח את עובדות עוונותינו, אלא כדי למחוק מתוכנו את חווית החטא.|

עניין זה בא לידי ביטוי שלם בפסוק שאנו מזכירים וחוזרים ומזכירים הן בסליחות והן ביום הכיפורים: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך, שובה אלי כי גאלתיך" (ישעיהו מד, כב). בכל השנה כולה נשארת בתוכנו, גם לאחר התשובה, מידה מסוימת של זיכרון, ככתוב: "וחטאתי נגדי תמיד" (תהילים נא, ה). ואולם בעשרת ימי תשובה בכלל, ובשבת תשובה וביום הכיפורים בפרט, התשובה היא עלייה מחודשת, מצב שבו לא רק שהחטא נמחק, אלא האדם מגיע לדרגה גבוהה יותר. אכן, לימדונו חכמינו שאדם העושה תשובה מאהבה זוכה לכך שזדונות נעשים לו לא כשגגות, אלא כזכויות (יומא פ"ו ע"ב).

בחינת התשובה של יום השבת היא, מעצם מהותה, תשובה מאהבה. אנחנו חוזרים אל הקב"ה לא כמי שנס מפני עברו, אלא כמי שמתנשא מעליו. מלאכת התיקון היא מלאכה קשה ותובענית, כמוה כמלאכות הנעשות לכבוד שבת והכוללות גם חיתוך וגם בישול באש; אך כמוהן היא זו שגם מאפשרת את ההנאה השלמה של יום השבת, המשכיחה מאתנו את הטִרחה שטרחנו בערב שבת; ובאופן אחר אפשר לומר שגם אם אין אנחנו ממש שוכחים את הטִרחה, הרי שעונג השבת ממתיק את טעמה.

עונג השבת של שבת תשובה, על אף כל מה שעווינו ופשענו וחטאנו, נובע מן ההיצמדות לאותו צד של תשובה הקיים בעצם מהותו של העולם, אותה תשובה המצויה גם כשאין חטא. צד זה של התשובה, התשובה שלפני היות העולם, איננו חזרה מן החטא אלא התעלות המביאה אותנו לראות את כישלונותינו כניסיון, ולחשוב לא על מה שפגמנו אלא על הדרכים שבהן נוכל, מכאן ואילך, לבנות את עתידנו בצורה נעלה יותר. ייתכן שלא נוכל לחזור לתמימות הראשונית; אבל התהליך המורכב של ימות החול, שיש בו מאבקים פנימיים וכאבים, יביאנו אל התשובה שקדמה לעולם, תשובה שהיא לא רק הפסקת החטאים אלא עיבודם, במדרגה הדומה לזו של בריאת העולם, לכדי יצירה חדשה: קדוּשה.