ממשבר למבשר - הבחירה לראות נקודות של אור בתוך חושך אישי ולאומי.
ח"כ שולי מועלם
חברת כנסת ויו"ר סיעת הבית היהודי.
הסיפור על הסתכלותו האופטימית של ר' עקיבא אל מול סמלי החורבן.
כ' טבת 7.1

תקציר הסוגיא

הסוגיא עוסקת בענייני הגלות והגאולה מביאה שני סיפורים על גדולי התנאים שהיו בזמן החורבן וחוו אותו: רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא.

הסיפור הראשון: לאחר החורבן הלכו רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא בדרך בקרבת העיר רומי שהייתה עיר ענקית וחיו בה אנשים רבים. כשהגיעו למרחק מאה עשרים מיל מהעיר (מרחק עצום, יותר ממאה קילומטר) שמעו את קול שאונה והמון אנשיה. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא התחיל לשמוח ולצחוק. שאלו אותו: "מפני מה אתה משחק?" אמר להם: "ומפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "הללו גויים שמשתחוים לעצבים (לאלילים) ומקטרים לעבודה זרה יושבים בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלוהינו (בית המקדש) שרוף באש ולא נבכה?" אמר להם: "לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה". כלומר אם הקדוש ברוך הוא משלם את שכרם של הרשעים ההלו על מקצת הזכויות שיש להם בטובות גדולות כל כך, לצדיקים שעושים את רצונו בוודאי שישלם שכר הרבה יותר גדול. ולכן בגלל הטובה הגדולה שראיתי ברומי, אני שמח.

הסיפור שני: פעם אחת לאחר החורבן עלו רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא לירושלים. כשהגיעו להר הצופים, למקום ממנו רואים את החורבן – קרעו בגדיהם. וכשהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מחורבות בית קדשי הקדשים. התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא התחיל לצחוק ולשמוח. אמרו לו: "מפני מה אתה מצחק?" אמר להם: "מפני מה אתם בוכים?" אמרו לו: "מקום (המקדש) שכתוב בו: והזר הקרב יומת (במדבר א,נא) ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?" אמר להן: לכן אני מצחק, שכתוב: ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו (ישעיה ח,ב), וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? שהרי אוריה היה נביא במקדש ראשון וזכריה (שהיה מעולי בבל) היה נביא במקדש שני! אלא כוונת הפסוק היא: לתלות את קיום נבואתו של זכריה בקיום נבואתו של אוריה.

באוריה כתוב: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין (חורבות) תהיה והר הבית לבמות יער" (מיכה ג,יב) – ובחורבות ויערות מצויים שועלים. לעומת זאת בזכריה כתוב: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" (זכריה ח,ד). הוסיף רבי עקיבא והסביר: "עד שלא התקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה", שהרי נבואות אלו תלויות זו בזו. "ועכשיו שהתקיימה נבואתו של אוריה - מובטח אני שתתקיים גם נבואתו של זכריה". הגיבו החכמים לדברי רבי עקיבא ואמרו לו בלשון זו: "עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו".


לדף הסוגיא האהובה