כיצד מרקדין לפני הכלה
ד"ר רוביק רוזנטל
בלשן, עיתונאי, בעל הטור והאתר "הזירה הלשונית", העוסק בענייני שפה ובלשנות.
המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי האם שמשבחים את הכלה יש להצמד לאמת.
כ"ב אדר 20.03

תקציר הסוגיא

הסוגיא פותחת בברייתא בה הובאה מחלוקת בשאלה "כיצד מרקדים לפני הכלה", באיזה אופן יש לשבח את הכלה בשעה שרוקדים לפניה. "בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא", ישבחו את הכלה לפי מעלותיה ויאמרו עליה את השבחים האמתיים הראויים לה, לא יגזימו ולא ישנו מן האמת. "ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה", את כל הכלות ישבחו ביופי ובחן, אף על פי שאינם יפות או בעלות מום. בית שמאי דוגלים באמת כפי שמובא בהמשך "אמרו להם בית שמאי לבית הלל הרי שהיתה (הכלה) חיגרת או סומא (עיוורת) אומרים לה כלה נאה וחסודה? והרי התורה אמרה: מדבר שקר תרחק".

מאידך בית הלל דוגלים ביחס נאה לבריות גם במחיר סטייה מן האמת כפי שאמרו לבית שמאי "אמרו להם בית הלל לבית שמאי לדבריכם, מי שלקח מקח רע (קנה דבר גרוע) מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?" האם הרואה את הקונה לאחר הקנייה עם המקח הרע יאמר לו עד כמה מקחו רע, או שישבח אותו מאחר שהוא כבר קנה את המקח – ברור שיש לשבחו, כך גם יש לשבח את הכלה ולא לגרום לגנותה בעיני החתן. ממשיכה הגמרא לומר על זה: "מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות", עליו להתנהג עימם בנימוס. כשהגיע רב דימי מארץ ישראל לבבל הוא אמר שבארץ ישראל אמרו לפני הכלה כך: "לא כחל ושרק ולא פירכוס ויעלת חן", כלומר הכלה יפה אף ללא כוחל לצביעת עיניה וללא אודם לצביעת לחייה וללא קליעה ועיצוב של השיער.

בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא סיפורים על מנהגי חכמים בריקוד לפני הכלה. רבי יהודה בר אילעאי היה נוטל ענף הדס ורוקר עמו לפני הכלה. רב שמואל בר יצחק היה נוטל שלושה ענפי הדס ורוקד עמם לפני הכלה. על מנהגו זה אמר רבי זירא שהמנהג הזה גורם לתלמידי החכמים בושה, שהרואים אותו נוהג כך בזים ומזלזלים בתורתו ונגרם זלזול בתלמידי חכמים. אמנם כאשר נפטר רב שמואל בר יצחק הפסיק עמוד של אש בין מיטתו לבאי הלוויה ונודעה מעלתו הרוחנית הגדולה, ואז אמר רבי זירא שמדרגה זו קיבל רב שמואל בר יצחק דווקא משום המנהג הזה. רב אחא היה מרכיב את הכלה על כתפיו ורוקד עמה כך. שאלו אותו תלמידיו האם גם הם יכולים לנהוג כך. אמר להם רק אחא אם הכלות עמם אתם רוקדים נחשבות בעיניכם כקורה אותה אתם נוטלים על כתפיכם, ואין לכם שום הרהור וחשק בנשיאתם – יכולים אתם לנהוג כך, ואם לא – אל תעשו כך.

בסיום הסוגיא מובאים דברי רב שמואל בר נחמני בשם רבי יוחנן "מותר להסתכל בפני הכלה כל שבעת ימי המשתה, כדי לחבבה על בעלה". אף שאסור להביט בפני אשת איש, התירו להסתכל בפניה של כלה כדי שבעלה יראה שכולם מביטים ביופיה ועל ידי זה היא תחבב עליו. הגמרא במסקנה דוחה את שיטתו מהלכה וקובעת שאין להסתכל בפני כלה, כשם שאין בכל אישה.



לדף הסוגיא האהובה