שיחת האדם ואלהים
ח"כ לשעבר אברום בורג
כיהן כח"כ וכיו"ר הכנסת, יו"ר הסוכנות היהודית. מכהן כחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל וכעמית בכיר ויועץ במרכז המחקר והמדיניות מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה.
הסוגיא הדנה בתפילתו של האל עצמו ובפנייה אליו.
י"ז שבט 13.02

תקציר הסוגיא

הסוגיא פותחת בדברי רבי יוחנן המוכיח מן הפסוק: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נו,ז), שהקדוש ברוך הוא מתפלל. לא נאמר בפסוק זה 'בית תפילתם' אלא "בית תפילתי" – התפילה של הקדוש ברוך הוא.

מהי תפילתו? "יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מידותי, ואתנהג עם בני במדת הרחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין". הקדוש ברוך הוא מתפלל לעצמו ('יהי רצון מלפני')  על עצמו ודרך הנהגתו את העולם שתהיה ברחמים ולא בכעס, ויתנהד עם עם ישראל גם כן ברחמים ולפנים משורת הדין. ומסופר שפעם אחת כאשר נכנס רבי ישמעאל בן אלישע, שהיה כהן גדול, לקודש הקודשים (רק הכהן הגדול ביום הכיפורים רשאי להיכנס לשם ומותר לו להיכנס רק להקטרת קטורת, להזאת דם והוצאת מחתת הקטורת) הוא ראה את אלוהים יושב על כיסא רם ונשא, אלוהים ביקש ממנו שהוא יברך אותו ("ישמעאל בני ברכני"). וכך אמר לו רבי ישמעאל" ""יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין"  הוא בירך אותו בברכה הזהה לנוסח בו הקב"ה בעצמו מתפלל. תגובת הקדוש ברוך הוא לברכה זו הייתה נענוע ראש לאות הסכמה. 

בעניין כעסו של הקב"ה עליו מתפלל שלא יתעורר מובא בגמרא שכאשר חטאו ישראל בחטא העגל, ביקש הקב"ה ממשה רבנו שימתין עד יעבור הכעס שלו, ורק אחר כך ירצה אותו. מציאות זו של כעס אלוהי מוזכרת בפירוש בתהלים בפסוק: "ואל זועם בכל יום" (תהלים ז,יב). הכעס – זעם של הקב"ה נמשך רגע אחד בכל יום, כמו שכתוב בפסוק: "כי רגע באפו" (תהילים ל,ו). יש שלמדו שזעמו של הקב"ה הוא רגע, מן הפסוק: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיה כו,כ). בברייתא מובא שרגע אחד הוא משך זמן של אחד חלקי חמישים ושמונה אלף שמונה מאות שמונים ושמונה משעה (1/58888). אחד האמוראים כותב שרגע אחד הוא משך הזמן שבו ניתן לומר את המילה 'רגע'. היחיד שידע לכוון את השעה בה הקב"ה כועס ולהשתמש בזה כדי לקלל את אויביו היה בלעם. אך כאשר בלעם בא לקלל את ישראל, למענם לא זעם הקב"ה באותם ימים. זעמו של הקב"ה הוא בשעות הבוקר. בברייתא מובא שכאשר השמש זורחת על הכתרים של מלכי האומות, וכל אחד מהם מניח את הכתר על ראשו, ומשתחווה לשמש, אז הקב"ה כועס.

אביי נותן סימן לזיהוי הזמן שבו הקב"ה כועס: כאשר השמש מאירה על הכרבולת של התרנגולת ומחיורה את צבעה, ואז התרנגולת עומדת על רגל אחת. זמן זה הוא תמיד במשך השלוש שעות הראשונות של היום. ומסופר שלרבי יהושע בן לוי היה שכן צדוקי. השכן הזה היה מצער אותו כל הזמן. רבי יהושע רצה להעניש את השכן, וחשב לקלל אותו בשעת כעסו של הקב"ה. הוא העמיד תרנגולת סמוך למיטתו והמתין לשעה שבה הקב"ה כועס. כשהגיעה השעה, הוא נרדם. מכאן הוא הסיק שלא ראוי לעשות כך.



לדף הסוגיא האהובה